"הוא מקסים, תומך אוהב ועדיין, אפילו הוא לא יכול עד הסוף להבין אותי". זה משפט שאני שומעת כמעט מכל אישה בטיפולי פוריות שאני פוגשת בקליניקה.
משפט שמדבר על הכאב שבחוויית הבדידות בזמן טיפולים. החוויה שלא משנה כמה יחבקו, יתעניינו, ינסו לעודד או פשוט לתמוך - זו עדיין בראש ובראשונה התמודדות שלך עם עצמך, עם הרגשות, התחושות, ההורמונים והגוף - שלך.
חברות מסביב נכנסות להריון בקלות, מדברות על עגלות והנקות וכמה קשה זה גזים ולילות בלי שינה וכל שיחה כזו מרגישה כאילו היא פוערת תהום בינך לבינן ובתוכך. החיים של כולם ממשיכים במלוא הכח קדימה ורק את מרגישה תקועה במקום.
לפעמים את מוצאת את עצמך חושבת מיליון פעם אם להרים טלפון לחברה, לצאת למפגש חברתי כי התחושה היא שלא משנה מה יגידו, או לא יגידו - אף אחד ואחת לא באמת יכולים להבין וזו תחושה קשה מנשוא. לפעמים את גם אולי מרגישה שקצת מגלגלים עליך עיניים, מקטינים את הקושי וממלמלים בינם לבין עצמם " מה היא עושה דרמות, מה הסיפור, בסוף יהיו לה ילדים, למה בינתיים היא לא יכולה פשוט להתנהג...נורמלי" והתהום ממשיכה להיפער ואת עומדת על הגדה ורואה איך אנשים שהיו הכי קרובים אליך הולכים ומתרחקים ושאת נשארת לבד... וגם אם את מקיפה את עצמך באנשים, ולא מוותרת - את עדיין מרגישה לבד.
יש לנו נטייה להרגיש ככה מול אתגרים וקשיים - שאנחנו היחידות, שאף אחת לא מגיבה כמונו, מתנהגת כמונו, לפעמים אנחנו יכולות להרגיש חצי משוגעות ומבקרות את עצמנו על האופן שבו אנחנו מרגישות ומתמודדות - וזה עוד יותר מציף את תחושת בלבד והבדידות.
אספתי כאן כמה הצעות שיכולות לעזור בהתמודדות עם תחושת הבדידות:
1. לזכור שאת לא לבד, גם אם את מרגישה בודדה -אלפי נשים מרגישות ממש כמוך ומתמודדות עם אותם הקשיים. זו לא ידיעה מנחמת תמיד, אבל אולי היא יכולה לעזור לך להרגיש פחות חריגה או משונה.
2. יש לך אותך - זה אולי נשמע קצת נדוש וקיטשי אבל זו אמת לאמיתה. כל-כך חשוב במיוחד בתקופה הזו - להיות טובה לעצמך, לזהות מה את צריכה ואיך נכון לך לטפל בעצמך. להגיד לעצמך את כל הדברים שהיית רוצה לשמוע מהסביבה שלך (או שלא היית רוצה לשמוע כי גם אם הם צודקים זה לפעמים ממש ממש מעצבן לשמוע ממישהו שהוא לא את).
3. תנסי לזכור שגם אם חברה או בן זוג לא יכולים עד הסוף להבין בדיוק בדיוק את מה שאת מרגישה, זה לא אומר שהם לא יכולים להיות שם עבורך - אם תתני להם. תנסי לתקשר את הצרכים שלך, זה לפעמים מביך וגם מתסכל ,אבל הרבה פעמים מאוד מתגמל בסוף.
4. לחזור לכאן ועכשיו - זו לנצח תהיה עצת העל שלי. למצוא את הדרך (יש הרבה) להחזיק את הידיעה שהמצב הזה הוא זמני. גם הטיפולים, וגם תחושת הבדידות. זה לא יהיה ככה לנצח, ואם תשימי לב, זה אפילו לא בהכרח מרגיש ככה בכל רגע, כל שעה ויום - גם בתקופה הזו. תנסי לראות אם את מצליחה לזהות גם רגעים שבהם את מרגישה אהבה ודאגה כלפייך, נוכחות, חיבוק. ברור שיש רגעים שלא תרגישי ככה, זה הכי טבעי בעולם, אבל אם תצליחי לא ליפול לנטייה האנושית מאוד להכליל ("אני אף פעם, הם תמיד וכו'...") תגלי שגם בתוך התקופה הזו, יכולים להופיע רגעים של חסד.
איריס לי-דר, פסיכולוגית קלינית מומחית.