ומה אם אחרי כל המסע הזה, כבר לא יהיה לי כוח להיות אמא?
נשים עוברות מסע מפרך בטיפולי הפוריות. הבדיקות, ההורמונים, השאיבות, ההחזרות, העייפות, המתח, ההמתנה, האכזבה...כל אלו כל-כך מתישים.
לא מעט אני שומעת נשים שמגיעות לקליניקה ומביעות דאגה וחשש, שהן תגענה כבר להריון המיוחל ולאמהות המיוחלת - מותשות. עייפות מדי. כמו לסיים מרתון אבל אחרונה. כן, הגעתי, אבל באיזה מחיר ומה יש לי לחגוג. ברור שזה קול אחד. ברור שהתינוק שנולד מביא איתו הרבה שמחה והקלה, אבל לא לכולן, לא תמיד מההתחלה.
הרבה פעמים ההורות מלווה באשמה - "מה, כל-כך רציתי ונלחמתי ועכשיו אני עייפה, מותשת, אולי אפילו מדוכדכת" זה לא מה שהן ציפו לו, לא הקושי שבכלל לא היו מודעות אליו כי כל האנרגיה הלכה על להכנס להריון, וגם לא התחושות הלא פשוטות שמתלוות לאימהות טרייה (וגם לא כל-כך טרייה אבל זה נושא אחר).
אז כמה נקודות חשובות בנושא:
א. אל תשארי לבד עם הקושי - לא בטיפולים עצמם ולא אחרי שתכנסי להריון ותלדי. שתפי את בן או בת הזוג, חברות ואם צריך, תפני לאשת מקצוע שתעזור לך לעבור את התקופה הזו עם תמיכה וכוחות.
ב. תזכרי שאת לא לבד בזה - התקופה שאחרי לידה היא קשהההה , ואת יכולה להיות מאוהבת עד כלות בתינוק.ת ועדיין להתלונן ולחוות קושי ואפילו דכאון. גם כאן - אם את מרגישה קושי, לפני לייעוץ וטיפול.
ג. אשמה. אויש היא בלתי. באמת. היא לא נותנת לנו כלום ,ועדיין זה לא מונע ממנה לבוא ולהשתלט על כל חלקה טובה. נסי להיות בחמלה כלפי עצמך - את עושה הכי טוב שאת יכולה.
ד. אם את בטיפולים, נסי לדאוג לעצמך כמה שאת יכולה. זה קשה, ברור. החיים עמוסים, התקופה - נוראית.. ועדיין - הליכות, נשימות, מוסיקה טובה, אוכל טוב, חברה טובה, תחומי עניין. תנסי כל פעם להטעין את עצמך בקצת אנרגיה. היא לא מצטברת לצערנו (גם שעות שינה לא) אבל ככל שיותר תתמידי, זה יהפוך להרגל שיהיה קל יותר לתחזק משהו ממנו אחרי הלידה ויכול להוות עוגן של נשימה ושפיות.
איריס לי-דר פסיכולוגית קלינית מומחית.