אולי אחד הדברים הכי קשים, בתחילת הטיפולים הוא חוסר הידיעה לגבי כמה זמן כל התהליך הזה ייקח.
אח, שלום שלום, אין לך מושג עד כמה.
אולי אחד הדברים הכי קשים, בתחילת הטיפולים הוא חוסר הידיעה לגבי כמה זמן כל התהליך הזה ייקח. זה לקחת תיק על הגב ולהתחיל לטפס על ההר, בלי לדעת מתי תסתיים העלייה הזו שמוציאה את האוויר מהריאות ומאתגרת כל שריר בגוף. חוסר הידיעה והקושי הפיזי והרגשי הופכים את האופטימיות והתקווה למשהו שמאוד קשה להתחבר אליו ולהרגיש. הם משתלטים על כל תא בגוף ובמוח ולא משאירים כמעט מקום לנוכחות בכאן ועכשיו שלא נדבר בכלל על הנאה וכיף.
בתוך כל התהליך הזה, הימים שאחרי ההחזרה הם ימים שמדגישים ומקצינים את תחושות חוסר האונים וחוסר השליטה - כי כל מה שאפשר לעשות בהם, זה לחכות..ולחכות..ולחכות.. ואת נעה בין תקווה (השדיים שלי התנפחו והם נורא רגישים למגע ויש לי קצת בחילה) לייאוש (אני לא מרגישה כלום, השדיים שלי רגישים גם לפני וסת). הימים הם הימים הכי ארוכים בעולם, ובגלל שיש סיכוי שאת בהריון, יש דברים שאולי את נעזרת בהם בשגרה, מתפנקת איתם, שאסורים לך (איזו כוס יין הייתה באה טוב עכשיו).. וההתלבטות אם כן לעשות בדיקה ביתית או לא לעשות שיכולה להוציא מהדעת..והיום של הבטא שאת מוצאת את עצמך מרפרשת בלי סוף את האתר של הקופה, לפעמים רק כדי לגלות שהבטא שלילית, וחיכית סתם ומנעת מעצמך סתם, והכל פשוט מרגיש סתם וקשה ועצוב ומייאש.. ולפעמים התשובה חיובית, הכל מתגמד ואת על פסגת ההר, שואפת אוויר והלב מתפוצץ משמחה.
לא עבור כל מטופלת פוריות הימים האלו הם החלק הקשה. יש כאלו שמספרות שדווקא הימים שלפני ההחזרה, הריצה בין בדיקות, ההפרעה בכל מה שיש להן בחיים שהוא לא הטיפולים - הם הימים המאתגרים. יש כאלו שהקושי הוא ב"ימי הפרוטוקול"שלפני שאיבה. זה לא משנה, כי איך שלא נסתכל על זה, טיפולי פוריות זה עניין מורט עצבים, מלחיץ, גוזל זמן, כסף ומשאבים נפשיים שלפעמים נדמה שאין לנו כבר יותר מאיפה לגייס אותם. זה פשוט קשה.
רוצה לדבר על זה יותר? מוזמנת להצטרף לקבוצת הפייסבוק שלנו
איריס לי-דר,
פסיכולוגית קלינית מומחית